<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי — קידושין</h1>
<h2>דף י:</h2>
[קידושין נ"ו ע"ב] מתני'. המקדש בערלה וכו', כולהי איסורי הנאה נינהו ויליף להו בגמ' לכולהי דאסירי בהנאה. ערלה, מדכת' וערלתם ערלתו ערלים לרבות כל הנאות שאסורין, כלאי הכרם דכת' פן תקדש פן תוקד אש דאלמא לשריפה קאי. ובשור הנסקל, דכת' ולא יאכל את בשרו וכדר' אבהו אמר ר' אלעזר דאמר כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע עד שיפרוט לך הכת' כדרך שפרט לנבלה. (ולעגלה) [והעגלה] ערופה, אמרי דבי ר' ינאי כפרה כת' בה בקדשים. ובציפרי מצורע, השחוטה אבל המשולחת מותרת שלא אמרה תורה שלח לתקלה ויליף איסורא דשחוטה דנאמר מכשיר ומכפר בפנים, פי' מכשיר בפנים אשם מצורע, מכפר בפנים כל הקרבנות, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מכשיר בחוץ צפרים, מכפר בחוץ עגלה ערופה, מה להלן בפנים עשה בה מכשיר כמכפר אף כאן בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר מה עגלה ערופה אסורה בהנאה אף צפרי מצורע אסורין בהנאה. ובשיער נזיר, דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גידולו יהיה קדש כלומר להכי כתיב קדוש חסר וו למדרש ביה קדש הוא, ומקשי בגמ' אי מה קדש תופש את דמיו ויוצא לחולין אף האי נמי תופש את דמיו ויוצא לחולין, ומתריץ מידי קודש קרינן ביה קדוש קרינן. ובפטר חמור, אוקמינה לאחר עריפה אסור בהנאה לדברי הכל ואפילו לר' שמעון דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ר' שמעון מתיר בהנאה. ובבשר בחלב, מדכת' שלשה פעמים בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו אחד איסור בישול ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. ובחולין שנשחטו בעזרה, דכת' כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת מה שאתה זובח ברחוק דהינו בחוץ אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שנשחט בקרוב דהינו בעזרה ומסיים בה יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבו ת"ל לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ובגמ' מפרש לה שפיר.
<h2>דף יא.</h2>
[קידושין ל"ז ע"א] גמ' אי לימא תלויה דכת' בה ביאה, שתלאה הכת' בביאת הארץ כגון כי תבאו כי יביאך. והרי תפלין ופטר חמור דכת' בהו, והיה כי יביאך בפרשת קדש. ונוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ, תפלין אשכחן כמה דוכתי' ברבנן אמוראי דבני בבל דמנחי תפילין, פטר רחם דהא בפטר רחם תלא רחמנא. שחובת הגוף, הינו אינה תלויה בארץ שאינה מוטלת לא על קרקע ולא על גידוליו אלא על גופו של אדם כגון שבת ותפלין ע"ז פטר חמור מילה עריות וכיוצא בהן. חובת קרקע, שמוטלת על הקרקע או על גידוליו כגון תרומה ומעשר חלה לקט שכחה ופיאה שביעית חדש ערלה כלאים.
<h2>דף יג.</h2>
[קידושין כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה, טעמ' מפרש בגמ' מדכת' והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקישו הכתוב לשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] במכר לא קנה, כגון קרקע שהוא נקנה בכסף אינה נקנה בכך דלאו מידי יהב לה. יצא ידי נתינה, ומוכרה לכהנים והדמים שלו. (דאסור) [ואסור] לעשות כן, לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומות בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות הכהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר שיחתם ברית הלוי.
<h2>דף מט.</h2>
[קידושין נ"ט ע"א] ואע"פ שנתאכלו המעות, בתוך ל' יום דכי בעי קידושין למיחל ליתנהו למעות אפילו הכי חיילי. ובגמ' מפרש דהני זוזי לאו למלוה דאמו דנימא המקדש במלוה אינה מקודשת ולא לפקדון דמו דנימא אם לא נשתייר בו שוה פרוטה אינה מקודשת כדאמרן בהאיש מקדש לפקדון לא דמו פקדון ברשותא דמריהו קא מיאכלי והני ברשותא דידה קא מיאכלי למלוה נמי לא דמו דמלוה להוצאה ניתנה מיקמי דנחלו קידושין וכי אמר לה התקדשי לי בהו לאו דידיה נינהו ולאו מידי יהב לה אבל אילו לא ניתנו לה להוציאן אלא על מנת שתתקדש בהן וכי אכלה דידה אכלה ולכי מטי זמנא מיקדשא.
<h2>דף נד.</h2>
[קידושין ל"ט ע"א] חטה ושעורה וחרצן, שני מיני זרעים וחרצן שלישי שלשתן כאחת. ויש מפרשין או חטה וחרצן או שעורה וחרצן. במפולת יד, נפקא ליה מלא תזרע כרמך כלאים משמע שזריעת הכרם עצמה תהא בכלאים. מערב בזרוני וזרע, ולא חייש כלאים. והכלאים מדברי סופרים, וקס"ד אפילו כלאי זרעים נמי אסירי כי היכי דבארץ אסירי מדאורייתא. שבארץ אסורין בהנאה, דכת' פן תקדש פן תוקד אש. כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה, דלא כתיב בהו פן תקדש דמשדך לא תזרע כלאים נפקא. רבנו משה ז"ל, הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד שיזרע בארץ ישראל חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חיפה אותן בעפר לוקה. וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן או זרע אחד ירק או זרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה ואינו חייב מן התורה אלא על קנבס ולוף וכיוצא בהן מזרעים שנגמרה עם גמר תבואת הכרם אלא שאר הזרעים אסורים מדבריהם. נראה מדבריו שכך מפרש או חטה וחרצן או (ו)שעורה וחרצן ליאסר בהנאה ולהתחייב מלקות משום כלאים בכרם.
